סגנון כתיבה מדעי
סגנון כתיבה מדעי מאופיין על ידי שני עקרונות מרכזיים: דיוק ובהירות. להבדיל מכתיבת ספרות יפה, הכתיבה המדעית היא פשוטה בסגנונה, עניינית וליניארית. אין בה עלילות משנה, הבזקים לעבר, רמיזות, מטאפורות, מליצות, פתגמים, אמרות וכד'. ארגון טוב באמצעות תואר מדויק מסייע רבות להשגת בהירות הכתיבה. חשוב לזכור, שקהל היעד שלך הוא אדם אינטליגנטי מכל תחום שהוא, כל אדם כזה צריך להיות מסוגל להבין בקווים כלליים את עבודתך.

מספר הנחיות בכתיבה מדעית
חשוב להביא מספר כללים לגבי רישום מקורות בגוף העבודה ורשימת המקורות. כל הכללים מבוססים על מדריך הפרסומים של אגודת הפסיכולוגים האמריקאית, ה –APA (1983)
כותרות – הכותרות משמשות לכללי דרך בארגון של העבודה, על פי כללי ה-APA אין צורך למספר את כותרות הפרקים השונים בעבודה.
הערות שוליים (footnotes) – ישנם שני סוגים של הערות שוליים בגוף העבודה:

1. הערות שוליים תוכניות
2. הערות שוליים המתייחסות לקבלת היתר לשימוש בחומר שיש עליו זכויות יוצרים.

רישום ציטטות
חומר מצוטט ממקור אחר חייב להיות מצוטט בדיוק מקסימלי, כולל איות ופיסוק, כאשר אורך הציטטה גדול מארבעים מלים, יש להדפיסו כקטע בודד ללא מרכאות (וזאת על פי כללי ה( APA בסוף הציטטה יש לציין בסוגריים את שם המחבר, השנה והעמוד בטקסט המקורי, ממנו נלקחה הציטטה, למשל: "…" (לוי, 1993,ע' 82). מראה המקום המדויק יופיע ברשימת המקורות.

קיצורים וראשי תיבות
בדרך כלל לא מומלץ להשתמש בקיצורים כיוון שהם עלולים לבלבל את הקורא שאינו מכירם. כאשר יש צורך להשתמש פעמים אחדות בצירוף מספר מילים (ייחודי למחקר הנדון), יש לשקול אם לכתבו בראשי תיבות לאחר הצגתו הראשונה, והאם שימוש זה יקל על הקורא או יכביד עליו. יחד עם זאת, ישנם קיצורים אחדים המקובלים בכתיבה מדעית. חלקם מופעים ברישום ביבליוגרפי ואחרים בגוף הטקסט.