עריכה: ד"ר אכרם חסון, ד"ר יעקב סובוביץ
עריכה טכנית: רוני חסון
תרגום ועיצוב: ליאת חופמן
כתובת המערכת: המכון הדרוזי למחקר
פתח דבר
"הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם" (אבות)
ציטוט זה הוא של ר' יהודה הנשיא, מי שקיבץ וחתם את המשנה בשנת 200 לספירה. עד ימיו הייתה המשנה מועברת בעל פה, מפי רב לתלמידיו, כאשר כל דור הוסיף נדבכי ידע משלו. בכתיבת המשנה עבר ר' יהודה הנשיא על איסור מן התורה, "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לכותבם" (גמרא, גיטין, דף ס' ע"ב).
במסורת ניתנו שני הסברים לפעולתו של ר' יהודה הנשיא:
הרמב"ם טען "ולמה עשה רבנו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות (לגלות) – חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם, כדי שילמדוהו במהרה, ולא ישכח".
לעומתו טוען פרשן בימינו, הרב עדין שטיינזלץ, כי החלטתו של ר' יהודה הנשיא התקבלה דווקא בתקופה של ריבוי תלמידים ועומס ידע, שהיה חשש לאבד אותו אם לא ייכתב.
שני הנימוקים כאחד מתקשרים לתפיסה העכשווית של הצורך בניהול נכון של ידע ארגוני כתנאי הכרחי לקיומו של ארגון וכגורם מרכזי בהתפתחותו ובהתחדשותו.
ניהול ידע הפך במרוצת השנים ל "להיט" שכל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה, דאגה להבליט את הנושא "ולהעמיד אותה" במקום מרכזי.
בשנת 1940, כתב ה.ג. וולס בספרו "ארגון העולם מחדש" – " עושר של ידע ענק וגדל בהתמדה מפוזר ברחבי העולם היום, ידע שאולי היה מספיק לפתור את כל הקשיים הגדולים של עתידנו, אבל הוא מפוזר ולא מאורגן. אנו צריכים סוג של מסלקה שכלית לשכל. מחסן שבו ידע ורעיונות מתקבלים, ממוינים, מסוכמים, מעוכלים, מתבררים ומושווים"…
באופן מסורתי, תכניות ומטרות מונעות על ידי מנהיגים – המכוונות להבטיח ייעול ויעילות המבוססים בעיקר על קונצנזוס, ציות וניהול משאבים פיזיים סופיים – הניעו עסקים.
כיום, חברות עם יתרון מקיימות דו-שיח פתוח, חידושים מהירים וגמישות עסקית על יד פיתוח של נכסיהם האינסופיים – הידע של האנשים.
להורדת הגיליון, לחץ כאן